שירה הייתה בת זקונים למשפחה ברוכת ילדים, בת 15 אחים ואחיות. בגיל 21 התחתנה והפכה לעקרת בית למופת. היא טיפלה בבעלה, דאגה לכל צרכיו וילדה שני ילדים. אחרי לידתו של הבן השני, נכנסה שירה לדיכאון נפשי קשה. היא דחקה את הבעיה ולא שתפה איש. בתוך מערכת הנישואים היא הרגישה חנוקה ודמיינה את ביתה לכלא, הכל הפך להיות בעיניה, מאוס ומגעיל. שירה החליטה שאחרי שבע שנות נישואים שבמהלכן לא יצאה מהבית, הגיע הזמן לברוח.

באחד הימים, היא השאירה את הילדים אצל חברתה השכנה וביקשה ממנה שתיקח אותם לאביהם בערב,

ארזה תיק קטן עם מעט בגדים והלכה לעיר הגדולה.

במשך יומיים הסתובבה שירה ברחובות תל אביב, עד שפגשה בחור שהסכים שתגור איתו.  חודש ימים

עבר מאז עזבה שירה את הבית. במהלך החודש הזה חיפשה אחריה משפחתה ואף הזעיקה לחיפושים

את המשטרה. שירה התלהבה מהעניין, פתאום איכפת לאנשים ממנה, היא חשובה - היא אהבה את

ההרגשה הזו.

אחרי חמישה חודשים רחוקים מהבית, היא הייתה חייבת לדאוג להכנסה והחלה לעבוד כנערת ליווי בדירה

בה גרה עם החבר שלה. את הכסף שהרוויחה העבירה ישירות אליו.  אותו חבר השתמש באותה התקופה

בגראס, אקסטות וטריפים. אחת לשבוע, ביום שישי, היה החבר מפנק את עצמו בקריסטל (סם יוקרתי),

שירה מצאה עצמה מצטרפת אליו בכל פעם שלקח סמים, עד שהסמים הפכו להיות חלק בלתי נפרד מחייה.

לאחר תקופה קצרה, עזבו השניים את תל אביב ועברו לגור באזור השרון.  שם הכירה שירה את הסמים

הקשים. "החבר הנחמד", כבר לא נשאר נחמד, הוא החל מתעלל בה פיזית ונפשית והיא, מפוחדת ומבוהלת

הייתה עושה כל מה שביקש, ומקבלת כפיצוי - סמים.

 לפעמים החבר הקנאי היה חושד שהיא בוגדת בו. בגידה מבחינתו הייתה ששכבה עם משהו ללא תמורה

כספית, אז היה מעניש את שירה במכות רצח. "הוא היה שובר עליי כיסאות, היו לי שברים בכל הגוף

וסימנים כחולים"  מספרת שירה "הוא אמר שהוא רוצה שאהיה מכוערת כדי שאף גבר לא יחפוץ בי. הוא

גילח את שערות ראשי ואת הגבות. הוא גזר לי את הריסים ושפך עליי חומצה לניקוי אסלות ומים רותחים".

ההתעללות שתיארה, גרמו לשירה לבלות ימים במיטה. כשהתאוששה מהמכות, דאג החבר לשלוח אותה

לתל ברוך להרוויח קצת כסף. שירה, בקושי מסוגלת לעמוד על רגליה, הלכה לתל ברוך והתפללה בליבה

שמישהו יכיר אותה וייגאל אותה מהגיהינום בו היא חיה. אחרי כשעתיים ברחוב, הופיע החבר ואסף אותה חזרה הביתה. להפתעת השניים, בבית חיכתה להם המשפחה של שירה. שירה הייתה מאושרת. היא ארזה את בגדיה ועברה לגור אצל אחותה. למחרת היום הגיע החבר לבית האחות וכשראה את שירה החל להכות אותה.  האחות החליטה להזמין משטרה. כשהשוטרים הגיעו וראו את פניה החבולות והכחולות של שירה, הם שכנעו אותם להתלונן. החבר של שירה הועמד למשפט וקיבל שש וחצי שנות מאסר בפועל. 

במשך שנה הייתה שירה נוסעת, בכל יום שישי, לבקר אותו בכלא ולהביא לו קנטינה וסמים. באחד הביקורים נתפסה עם סמים ונאסר עליה להגיע לביקורים למשך ארבעה חודשים.  אבל העונש הזה לא מומש. אחרי חודש וחצי נדקר החבר ואושפז בבית חולים, מה שאיפשר לשירה לבקרו. היא מספרת: "השאלה הראשונה שהיה שואל אותי כשהייתי באה לבקר הייתה: האם הבאתי סמים. אם לא הבאתי הוא היה צועק ומקלל אותי".

החבר של שירה לא הספיק לרצות את כל העונש שהוטל עליו. לאחר שנה נרצח.

"אלוהים רואה את הדברים מלמעלה. הוא ראה שעמדתי למות ואני מאמינה שהעניש אותו על מה שעשה לי", מסבירה שירה.

לאחר מות החבר, חזרה שירה לגרושה וילדיה. כל אותה תקופה היא המשיכה להשתמש בסמים, יחד עם חברה שהכירה. יום אחד, כשנפגשו השתיים והשתמשו בסמים, ביקשה החברה לישון בביתה של שירה. שירה הסכימה, אך לאחר כמה שעות שינה, כשניסתה שירה להעיר את חברתה - היא לא התעוררה. שירה נכנסה לפאניקה ופחדים. היא רצתה מנת סם, והחלה להוריד מגופת החברה שלה את תכשיטי הזהב, כדי שתוכל לקנות בזה סמים. חברתה של שירה, רק בת 24, מתה ממנת יתר.

סיפור המוות הזה הביא את שירה להבין כי סופו של כל נרקומן הוא מוות. זה רק שאלה של זמן. שירה החליטה להיגמל מהסמים וכיום היא נקיה 164 ימים. 

 

 

 

שלכם דר' אייל מדני

עורך ומגיש תוכנית הרדיו "החצר האחורית", בכל יום ג', רשת ב' 95.5 fm שעה 22:00